השבתת רכב

איסור שימוש ברכב=השבתת רכב
באחרונה, הורחבו תקופת ההשבתה המנהלית ל- 60 יום ותקופת הענישה על ידי בתי המשפט ל-120 יום, כמו כן, הורחבה רשימת העבירות בגינן ניתן להשתמש באמצעי זה. ניתן למצוא ברשימה זו עבירות כגון נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול, נהיגה בזמן פסילה, הפקרה לאחר פגיעה, הסעת נוסעים מעל המותר או הסעת נוסעים בשכר ללא היתר. כן הותקנו תקנות המסדירות את קביעת זהותם של מגרשי האחסנה ותעריפי האחסון והגרירה.

כנגד סנקציה שכזו ניתן לטעון לפגיעה ממשית בזכות קניינית טרם משפט, כשעדיין לא הוכחה אשמה וכי הפגיעה בקניין - היינו שלילת זכות הקניין בכלי הרכב לתקופה ארוכה, עלולה להיות לא מידתית, לשם השוואה באוסטרליה ניתן לאסור שימוש ברכב ליומיים וב- 44 מדינות בארה"ב ניתן היתר כזה רק ללילה אחד! קל וחומר כשהשבתה מעיין זו עלולה לפגוע במי שבכלל לא מיוחסת לו עבירה כלשהי. אם למשל בעל הרכב אינו הנהג שביצע את העבירה ולא הייתה לו שליטה על העבירה או אפשרות למנוע אותה. אין ספק שבעל הרכב אינו יכול למנוע את ביצוען של העבירות שצוינו בעת מסירת החזקה במכונית לנהג אחר. כל זאת, לעומת עבירות אחרות המצויות ברשימה, שלגביהן יכול בעל הרכב למנוע את העבירה בהקפדה יתרה (הכוונה לעבירות של שימוש ברכב שעליו ניתנה הודעת איסור שימוש, או התרת נהיגה לבלתי מורשה לנהיגה).

סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה קובע כי שוטר אשר מבחין בנהג אשר מבצע אחת מן העבירות המפורטות בחלק א' בתוספת השביעית של פקודת התעבורה, שכוללת בין השאר את העבירות הבאות: סיכון הולכי רגל במעבר חציה, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בשכרות, אי עצירת רכב לפני מסילת רכבת כאשר המחסום מורד, עקיפה מסוכנת, עקיפה תוך חציית קו הפרדה לבן והסעת נוסעים מעבר למותר לנהג חדש. במקרים אלו רשאי לדרוש השוטר מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב עד להגעתו לטעון טענותיו בפני הקצין. הקצין רשאי לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 יום. אם הרכב כבר הושבת בעבר (במהלך 3 השנים האחרונות) ניתן לאסור את השימוש בו ל- 60 יום.

אך כל זאת לאחר הליך של שימוע לבעל הרכב. רק לאחר הליך זה ניתן הצו (הודעת איסור שימוש) אשר מורה לאחסן את הרכב במגרש אחסנה. מניין ימי ההשבתה יחלו ביום הצבת הרכב במגרש, אף אם בהודעת איסור השימוש ננקב תאריך מוקדם יותר.

אם כן מה ניתן לטעון בשימוע ומה סמכויותיו של הקצין? סעיף 57א (ה) בפקודת התעבורה עונה על שאלה זו: ניתן לטעון כי הנהג לקח את הרכב ללא ידיעתו וללא הסכמתו של בעל הרכב או ששוכנע כי לא יוגש כתב אישום בשל העבירה. (שימו לב שבחלופה הראשונה יש סיכון שהנהג יואשם בעבירה חמורה של שימוש ברכב ללא רשות).

אך טענות יותר מועילות ופחות מזיקות הינן כלשון החוק "כאשר מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת" - הכוונה שהרכב משמש בן משפחה נוסף שהינו מוגבל/נכה, טענה נוספת שמתקבלת היא במידה והרכב הינו רכב של חברת השכרה (שכירות על בסיס יומי ולא ליסינג) ניתן לטעון ל"ריחוק" בין בעלי הרכב לבין הנהג, רכב שנקנה אך טרם העוברה הבעלות. עם זאת, חשוב לציין שלקצין יש סמכות או ליתן 30 יום השבתה או לבטלה אך הוא אינו יכול לקצרה.

במידה והשימוע אצל קצין המשטרה לא נשא פרי עדיין פתוחה הדרך לפעול על פי הקבוע בסעיף 57ב(ב) ולפנות לבית המשפט שעל פי רוב יקבע דיון בבקשה תוך מספר ימים ובטרם סיום ריצוי תקופת איסור השימוש ברכב. בית המשפט יכול להיעתר לבקשתנו מהנימוקים הבאים: בעל הרכב יוכיח כי הרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו או מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו, והוא עשה כל שביכולתו כדי למנוע ביצוע עבירה. הסמכות של בית המשפט נרחבת היא ולכן השופט יכול לבטל את ההשבתה, להשאירה על כנה, אך גם לקצר את התקופה בתנאים או ללא תנאים אם התקיימו נסיבות המצדיקות זאת.

השבתה שיפוטית של רכב

על פי הקבוע בסעיף 57ג בפקודת התעבורה ניתנת כאשר הורשע אדם בעבירה מן העבירות המנויות בתוספת השביעית, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש אחר, להורות בצו על איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה (להלן - צו איסור שימוש) לתקופה של עד 120 ימים, ובלבד שהעבירה אינה עבירת קנס; בצו איסור השימוש יקבע בית המשפט את המגרש שבו יועמד הרכב במהלך תקופת איסור השימוש, מבין המגרשים שיועדו לכך

​

האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד תעבורה, על כן, מי שמסתמך על האמור בו, עושה כן על אחריותו בלבד